איומים
בקצרה: איום על אדם בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, ברכושו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אחר, בכוונה להפחידו או להקניטו.
עבירת האיומים אינה דורשת שהאיום יתממש, ואף לא שהמאוים יפחד בפועל. העבירה היא האמירה או המעשה, יחד עם הכוונה של המאיים להפחיד או להקניט. האיום יכול להיות מפורש או משתמע, בעל פה, בכתב, בהודעה או במחווה, ואפשר להעבירו גם דרך אדם שלישי. השאלה אם דברים מסוימים הם איום נבחנת לפי אמת מידה אובייקטיבית: איך אדם רגיל, במקומו של המאוים, היה מבין אותם.
מה חשוב לדעת
- צריך להוכיח שהדברים נאמרו, ושהם הגיעו ליעדם. כשכמה עדים נכחו באירוע ואיש מהם לא שמע את האמירה המיוחסת, ועד כדי כך שלא היה גם למי לכוון אותה, קשה לבסס את האישום.
- איום דרך צד שלישי. אפשר להאשים באיום שהגיע למאוים דרך אדם אחר. אבל צריך לבחון בקפידה מי הוא המאוים לפי כתב האישום, ואם הנוסח של כתב האישום מתאים בכלל לעובדות.
- התנהגות המאוים היא נתון רלוונטי. המבחן לאיום הוא אובייקטיבי, ואנשים מגיבים לאיום בדרכים שונות. ועדיין, כשהמאוים, או עדים שנכחו, הגיבו לאמירה בצחוק ולא בבהלה, זה אחד הנתונים שבית המשפט שוקל בשאלה אם היא נשמעה כאיום.
- דברים שנאמרו בכעס. אמירות שנזרקו בעידנא דריתחא, בלי כוונה ממשית להפחיד, אינן תמיד איום פלילי, אף שהן אינן ראויות.
מהתיקים שלנו
ראו לדוגמה מקרה שבו צעיר איים על פקח עירוני שיפגע בגופו – דברים שנועדו להפחיד. משרדנו הביא לביטול הרשעתו באיומים, בשל גילו, היעדר עבר פלילי והנזק שהרשעה הייתה גורמת לו. לכתבה בקרימינלי ›
צריכים ייעוץ בהליך פלילי?
לייעוץ עם עו"ד מור עטיה, צרו קשר בטלפון או בוואטסאפ.
המידע במילון הוא הסבר כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.