הגנה עצמית

הגנה עצמית היא הסייג המוכר ביותר. החוק פוטר מאחריות את מי שעשה מעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין, שהעמידה סכנה מוחשית לחייו, לחירותו, לשלמות גופו או לרכושו, שלו או של אחר. כדי שהסייג יחול צריכים להתקיים כמה תנאים: התקיפה הייתה שלא כדין, הסכנה הייתה מיידית, התגובה הייתה נחוצה, והיא עמדה ביחס סביר לסכנה. הסייג לא יחול על מי שהביא את התקיפה על עצמו בהתנהגות פסולה, כשצפה מראש את האפשרות שהדברים יתפתחו כך.

ההיגיון של הסייג הוא שמי שמתגונן באותו רגע ממלא את התפקיד שהמדינה הייתה ממלאת אילו היה שוטר בסביבה: הוא מונע עבירה.

מה חשוב לדעת

• "מרחק נגיעה" מהסייג. גם כשבית המשפט קובע שתנאי ההגנה העצמית לא התקיימו במלואם, למשל כי התגובה הייתה חזקה מדי, הקרבה לסייג היא נסיבה כבדת משקל לקולה בעונש. תגובה אינסטינקטיבית, בלי תכנון, למצב שבו הנאשם חש סכנה מיידית לו ולמי שהיה איתו, שונה מהותית מתקיפה יזומה.
• הפרטים הקטנים מכריעים. מכה אחת לעומת כמה מכות, שימוש בחפץ או בלעדיו, ומי פתח את העימות. כל אלה נבחנים בזכוכית מגדלת. חשוב לתעד אותם מוקדם, כולל צילומי מצלמות אבטחה, לפני שהם נמחקים.
• תלונה נגדית. לא אחת, מי שהתגונן מוצא את עצמו נחקר בעקבות תלונה של התוקף. כדאי להגיש תלונה בזמן אמת ולתעד את החבלות.

המידע במילון הוא הסבר כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.