התעללות

התעללות היא יותר מתקיפה. היא מתארת התנהגות שיוצרת אווירה של אימה, השפלה או פגיעה מתמשכת: מכות חוזרות, צעקות ואיומים קבועים, השפלה, או שבירת חפצים בבית לעיני הילדים. החוק מכיר בהתעללות גופנית, נפשית ומינית בקטין או בחסר ישע, והעונש חמור במיוחד כשההתעללות נעשתה בידי מי שאחראי עליהם, כמו הורה או מטפל. הפסיקה קבעה שהתעללות נבחנת לפי התמונה הכוללת, ולא לפי כל אירוע לבדו.

מה חשוב לדעת

• התמונה הכוללת חותכת לשני הכיוונים. כשמנסים לבסס "התעללות" על אירועים בודדים ומפוזרים, כמו ויכוח או צעקה, צריך להראות שאין כאן דפוס מתמשך של פגיעה. לעיתים יש ראיות אובייקטיביות, כמו מצלמות בבית או עדויות של גורמי טיפול, שמלמדות על יחסים חמים דווקא.
• מסמכי הרווחה והדיווחים. בתיקים כאלה יש לרוב דיווחים לפקיד סעד ומסמכים של חוקרי ילדים. סתירות בין הדיווחים לבין הגרסה בבית המשפט, למשל במקום ובזמן, הן חומר חשוב לחקירה הנגדית.
• חובת הדיווח. אנשי מקצוע, וגם בני משפחה קרובים, חייבים לדווח על חשד להתעללות. אי דיווח הוא עבירה בפני עצמו.

המידע במילון הוא הסבר כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.