חקירה נגדית
בקצרה: השאלות שהצד שכנגד שואל את העד, כדי לבחון את אמינותו ואת גרסתו.
חקירה נגדית היא הכלי המרכזי של ההגנה במשפט הפלילי. אחרי שעד התביעה מסר את גרסתו בחקירה הראשית, הסנגור חוקר אותו. כאן מותר לשאול שאלות מדריכות, לעמת את העד עם הודעה קודמת שמסר, להצביע על סתירות, ולבחון את זיכרונו, את מניעיו ואת יכולתו לראות ולשמוע את מה שתיאר. הזכות לחקור את עדי התביעה היא חלק מהזכות להליך הוגן. כשהיא נשללת, למשל כשעד אינו יכול להיחקר, משקל העדות נפגע, ולעיתים נדרשת תוספת ראייתית.
מה חשוב לדעת
- שתיקה בחקירה נגדית היא הסכמה. כשההגנה אינה חוקרת עד על נקודה מסוימת, בית המשפט עשוי להסיק שגרסתו בנקודה הזו אינה במחלוקת. לכן חשוב לעמת את העד עם כל דבר שההגנה מתכוונת לחלוק עליו.
- לחקור על "צירופי מקרים". סמיכות זמנים חשודה, כמו מסמכים מפלילים שמוגשים בפער של ימים בידי עדים שונים, היא נושא מצוין לחקירה נגדית. העד צריך להסביר אותה.
- מה שהעד לא ראה. לעיתים החולשה המרכזית אינה במה שהעד אמר, אלא במה שלא בדק או לא ראה. חוקרת שלא עימתה ילד עם סתירות בגרסתו, למשל, יכולה להודות בכך בחקירה נגדית.
- המומחים חשופים לחקירה. גם מומחים נחקרים חקירה נגדית, כולל על הנחות היסוד של חוות דעת מומחה.
מהתיקים שלנו
ראו לדוגמה מקרה שבו בחקירה נגדית שערך משרדנו לעד מדינה הודה העד שלא ראה את מרשנו מבצע פשע כלשהו, והתברר שגרסתו על מפגש מסוים "נולדה" רק אחרי שהוצג לו דוח בחקירה. לכתבה המלאה ›
צריכים ייעוץ בהליך פלילי?
לייעוץ עם עו"ד מור עטיה, צרו קשר בטלפון או בוואטסאפ.
המידע במילון הוא הסבר כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.