עדות כבושה

עדות כבושה היא עדות שנמסרת לראשונה בשלב מאוחר. לפעמים זה בהודעה שנייה או שלישית במשטרה, ולפעמים רק על דוכן העדים, אף שלעד הייתה הזדמנות מוקדמת לספר את הדברים. נקודת המוצא היא שמשקלה של עדות כזו נמוך. אדם שיודע פרטים חשובים מצופה למסור אותם בהזדמנות הראשונה, ופרט שצץ לפתע מעורר חשש שהוא נולד בדיעבד.

עם זאת, הכבישה כשלעצמה אינה פוסלת את העדות. בית המשפט בוחן אם יש לעד הסבר סביר לשתיקה, וגם מה השתנה שגרם לו לשבור אותה. בעבירות מין, למשל, מוכר היטב שפחד, בושה ומבוכה מעכבים את התלונה.

מה חשוב לדעת

• שתיקה לעומת שינוי גרסה. צריך להבחין בין עד ששתק או סירב לשתף פעולה ורק בהמשך מסר גרסה, לבין עד ששיתף פעולה באופן מלא, מסר כמה הודעות, ובכולן אמר שאינו יודע דבר. כשעד כזה מציג פתאום גרסה חדשה ומפורטת, זו לא רק עדות כבושה. זה שינוי גרסה שדורש הסבר.
• התזמון. כדאי לבדוק מתי בדיוק "התעוררה" הגרסה החדשה. כשהיא מופיעה דווקא ברגע שהראיות נגד החשוד עומדות לקרוס, יש לכך משמעות.
• גם בעדות של שוטר. אם השוטר תיעד את האירוע בדוח מפורט, ופרט מהותי מופיע לראשונה רק בעדותו בבית המשפט, החשש גדל. לעומת זאת, כשהתיעוד המקורי דל, ההסבר לחסר עשוי להיות פשוט רשלנות בתיעוד.
• הנטל להסביר. טענה של עדות כבושה נבנית בחקירה נגדית: מעמתים את העד עם הודעה קודמת שלו ומבקשים ממנו להסביר את הפער.

המידע במילון הוא הסבר כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.