צריכה עצמית
בקצרה: החזקה של סם לשימוש אישי בלבד, ולא כדי למכור או למסור אותו לאחרים.
ההבדל בין סם "לצריכה עצמית" לבין סם "שלא לצריכה עצמית" הוא אחת ההבחנות החשובות ביותר בדיני הסמים. החזקה לצריכה עצמית היא עבירה קלה יחסית. החזקה שלא לצריכה עצמית חמורה בהרבה, והעונש המרבי עליה גבוה פי כמה. בדרך כלל ההבחנה נקבעת לפי כמות. החוק קובע לכל סם כמות סף, ומי שמחזיק כמות גבוהה ממנה, חזקה שהוא מחזיק שלא לצריכה עצמית. החזקה הזו ניתנת לסתירה.
מה חשוב לדעת
- החזקה ניתנת להפרכה. מי שמחזיק כמות גדולה יכול להוכיח שהיא נועדה לשימושו בלבד, למשל בגלל צריכה כבדה וממושכת, או רכישה מרוכזת כדי להימנע ממגע חוזר עם סוחרים. מנגד, גם כמות קטנה מהסף עלולה להיחשב שלא לצריכה עצמית כשיש סימני סחר.
- צריך לבדוק על מה בדיוק מבוססת החזקה. טעות בהפעלת החזקה, למשל כשהיא מופעלת ביחס לסם או לרף שאינם מתאימים, מאפשרת לטעון להרשעה בצריכה עצמית בלבד.
- כתב האישום צריך להתאים לעובדות. לפעמים העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מקימות את העבירה המיוחסת, או שאותו סם מיוחס פעמיים, גם כהחזקה לצריכה עצמית וגם שלא לצריכה עצמית. בדיקה קפדנית של כתב האישום מגלה לא פעם פגמים כאלה.
- מניע מעורב. לפעמים ההחזקה משרתת גם צריכה עצמית וגם מטרה אחרת. צריך לבחון את כל ההסבר, ולא רק את הכמות.
מהתיקים שלנו
ראו לדוגמה מקרה שבו צעיר הודה בהחזקת סם לצריכה עצמית, והמדינה טענה שלקח חלק בסחר אף שלא הואשם בכך. משרדנו הביא לביטול ההרשעה, משום שעלולה לפגוע בשירותו הצבאי ובתעסוקתו. לכתבה המלאה ›
צריכים ייעוץ בהליך פלילי?
לייעוץ עם עו"ד מור עטיה, צרו קשר בטלפון או בוואטסאפ.
המידע במילון הוא הסבר כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.