ראיה נסיבתית
ראיה נסיבתית היא ראיה שמחייבת הסקת מסקנה. למשל, טביעת אצבע של הנאשם בזירה, נוכחות הטלפון שלו באזור, או כסף שנמצא ברשותו. לבד, ראיה כזו אינה מוכיחה דבר. אבל כמה ראיות נסיבתיות יחד יכולות ליצור תמונה שמכוחה מרשיעים, כמו פסיפס.
הכלל הוא שאפשר להרשיע על סמך ראיות נסיבתיות רק כשהן מובילות למסקנה אחת ויחידה. כלומר, אין שום אפשרות סבירה אחרת שמתיישבת עם חפות הנאשם. הבחינה נעשית בשלושה שלבים. קודם נבחנת כל ראיה בפני עצמה. אחר כך נבחן אם מכלול הראיות מקים מסקנה מפלילה לכאורה. לבסוף נבחן אם הנאשם הציג הסבר סביר שמעורר ספק סביר. גם בלי הסבר מצד הנאשם, בית המשפט חייב לבדוק ביוזמתו אם יש אפשרות תמימה שעולה מהראיות עצמן.
מה חשוב לדעת
- חשד אינו הוכחה. ראיות נסיבתיות יכולות ליצור חשד ממשי בלב המתבונן, ועדיין לא להוביל למסקנה אחת ויחידה. זה הפער שההגנה צריכה להראות.
- עבירות שקל להסיק אותן. בעבירות כמו קשירת קשר מסיקים לא פעם את הקשר מתוך נסיבות. דווקא שם חשוב לעמוד על כך שהנסיבות בתיק המסוים אינן מספיקות.
- להציע תרחיש חלופי. תפקיד ההגנה הוא להציג תרחיש סביר אחר שמתיישב עם כל הראיות. התרחיש צריך להיות מבוסס, לא תיאורטי.
מהתיקים שלנו
ראו לדוגמה מקרה שבו החשד נגד בעל משק, שבו נתפסה מעבדת הידרו, נשען רק על נסיבות – בעלותו במקום ותשלום החשבונות – והוא טען שהשכיר אותו לאחר. משרדנו הביא לשחרורו למעצר בית. לכתבה המלאה ›
צריכים ייעוץ בהליך פלילי?
לייעוץ עם עו"ד מור עטיה, צרו קשר בטלפון או בוואטסאפ.
המידע במילון הוא הסבר כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.