עדות שמיעה
הכלל הוא שעד מעיד רק על מה שידוע לו מידיעה אישית. כשעד מספר "פלוני אמר לי שראה את הנאשם מכה", הוא אינו מוכיח שהנאשם היכה. הוא מוכיח רק שפלוני אמר זאת. לכן עדות כזו, שנקראת גם "עדות מפי השמועה", אינה קבילה להוכחת אמיתות הדברים. הטעם פשוט: את מי שאמר את הדברים אי אפשר לחקור חקירה נגדית, ובית המשפט אינו יכול להתרשם ממנו.
לכלל יש חריגים שנקבעו בחוק ובפסיקה. הם מבוססים על שני טעמים: הצורך, כשאין דרך להביא את העד הישיר, ומהימנות נסיבתית, כשהדברים נאמרו בנסיבות שמעוררות אמון. בין החריגים: אמרה ספונטנית בזמן האירוע או סמוך לו, תלונה של נפגע עבירת מין סמוך למעשה, אמרת חוץ של עד שחזר בו, ותעודות ציבוריות.
מה חשוב לדעת
- אדם אינו מרים את עצמו בשרוכי נעליו. כשהתביעה מנסה לתמוך בגרסת המתלוננת באמצעות דברים שהמתלוננת עצמה מסרה לאחרים, זו אינה תמיכה עצמאית. במיוחד כשהאדם שאליו מייחסים את הדברים מכחיש שאמר אותם, או כלל אינו מאמין למתלוננת.
- מכתב אינו חוות דעת. מכתב של איש מקצוע שלא נערך כחוות דעת כדין עלול להיחשב עדות שמיעה, ולא תחליף לעדות מומחה.
מהתיקים שלנו
ראו לדוגמה תיק הצתה שבו המדינה ביקשה להוכיח את גרסת המתלונן באמצעות מה שסיפר לשוטר. משרדנו התנגד, ובית המשפט סירב לקבל את עדות השמיעה, משום שאפשר היה להביא את המתלונן עצמו – והנאשם זוכה. לכתבה המלאה ›
צריכים ייעוץ בהליך פלילי?
לייעוץ עם עו"ד מור עטיה, צרו קשר בטלפון או בוואטסאפ.
המידע במילון הוא הסבר כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.