מאסר על תנאי

מאסר על תנאי (נקרא גם "מאסר מותנה") הוא עונש שתלוי ועומד מעל הנאשם. בית המשפט קובע שני דברים:

• תקופת המאסר, למשל שנה.
• תקופת התנאי, שהיא בין שנה לשלוש שנים. היא נמנית מיום גזר הדין, או מיום השחרור כשהוטל גם מאסר בפועל.

בית המשפט מגדיר גם את "עבירת התנאי", כלומר אילו עבירות יפעילו את התנאי. למשל "עבירת אלימות מסוג פשע" או "כל עבירת סמים". אם האדם מורשע בעבירה כזו שביצע בתקופת התנאי, בית המשפט שדן בעבירה החדשה יפעיל את המאסר המותנה.

מה חשוב לדעת

• הנוסח של התנאי הוא הכל. הגדרה רחבה, כמו "כל עבירה מסוג פשע", מסוכנת יותר מהגדרה ממוקדת. בטיעונים לעונש כדאי לבקש תנאי שמתמקד בסוג העבירה הרלוונטית.
• הפעלה במצטבר. כשמופעל מאסר על תנאי, ברירת המחדל היא שהוא ירוצה במצטבר לעונש החדש. בית המשפט רשאי להורות על חפיפה, כולה או חלקה, מטעמים שיירשמו.
• הארכת התנאי במקום הפעלה. הכלל הוא שהמאסר על תנאי מופעל. בחריג, כשלא נגזר על העבירה החדשה מאסר, בית המשפט רשאי להאריך את תקופת התנאי או לחדש אותה, לתקופה של עד שנתיים, אם השתכנע שלא יהיה צודק להפעילו. זה אפשרי רק בהרשעה הראשונה בעבירה נוספת. ראו הפעלת מאסר מותנה.
• הקובע הוא מועד הביצוע, לא מועד ההרשעה. התנאי מופעל רק אם העבירה החדשה בוצעה בתוך התקופה, גם כשההרשעה בה מגיעה אחר כך.

המידע במילון הוא הסבר כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.