איסור פרסום
ככלל, מותר לפרסם את שמו של מי שנחשד או הואשם. איסור פרסום הוא חריג לכך. יש איסורים שחלים מכוח החוק עצמו, למשל על שמם של קטינים ושל נפגעי עבירות מין. ויש איסורים שבית המשפט מוציא לבקשת חשוד או נאשם, כשהוא משתכנע שהפרסום עלול לגרום לו נזק חמור, ושהנזק הזה גובר על העניין הציבורי בפרסום. הבקשה מוגשת לבית המשפט, ולרוב כדאי להגיש אותה מוקדם ככל האפשר, עוד בתחילת ההליך.
מה חשוב לדעת
- הנטל על המבקש. מי שמבקש איסור פרסום צריך להראות "נזק חמור" של ממש. פגיעה במוניטין או מבוכה, שמלוות כמעט כל הליך פלילי, לרוב אינן מספיקות לבדן.
- נזק שאין לו תקנה. פרסום הוא החלטה בלתי הפיכה: מה שפורסם לא ניתן להחזיר. זו נקודה מרכזית בכל טיעון לאיסור פרסום, ובמיוחד כשמבקשים להסיר צו שכבר ניתן.
- הגנה על הנפגעים. לעיתים פרסום שמו של נאשם חושף בעקיפין את זהות הנפגעים, למשל כשמדובר במקום עבודה או במוסד מסוים. במצב כזה האינטרס של הנפגעים עצמם תומך באיסור, ועמדתם צריכה להישמע לפני הכרעה.
- הצו אינו חייב להיות כוללני. אפשר לבקש איסור על פרטים מסוימים בלבד, כמו מקום עבודה או מקום מגורים, גם אם השם עצמו יפורסם.
מהתיקים שלנו
ראו לדוגמה מקרה שבו בית המשפט המחוזי דחה בקשה שלא לפרסם את שמו של צעיר שהואשם בעבירות מין. בערר שהגיש משרדנו אסר בית המשפט העליון, בהחלטת שופט יחיד, על פרסום שמו ופרטיו המזהים, לנוכח סיכום האשפוז הפסיכיאטרי שלו. לכתבה המלאה ›
ראו גם מקרה שבו משרדנו השיג בבית המשפט העליון היפוך של החלטת המחוזי, וצו האוסר לפרסם את פרטיו של נאשם בעבירות מין. לכתבה המלאה ›
צריכים ייעוץ בהליך פלילי?
לייעוץ עם עו"ד מור עטיה, צרו קשר בטלפון או בוואטסאפ.
המידע במילון הוא הסבר כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.