ערובה / ערבות

כשחשוד או נאשם משתחרר ממעצר, בדרך כלל דורשים ממנו "ערובה". הערובה יכולה להיות הפקדה של כסף במזומן, ערבות עצמית (התחייבות לשלם סכום אם יפר), או ערבות צד ג' (התחייבות של אדם אחר, לרוב המפקח, לשלם). אם הנאשם מפר את התנאים או לא מתייצב, בית המשפט רשאי לחלט את הערובה: הכסף עובר למדינה, וכך גם ההתחייבות של הערבים.

גם קצין המשטרה רשאי לשחרר חשוד בערובה, בתחנה, בגבולות סמכותו. כשהחשוד לא מסכים לתנאים, או כשנדרשים תנאים שמעבר לסמכות הקצין, החשוד מובא לפני שופט.

מה חשוב לדעת

• הסכום צריך להיות מידתי. ערובה גבוהה מעבר ליכולתו של אדם היא בפועל מעצר. אפשר לבקש להפחית אותה או לפרוס את ההפקדה.
• ערב שנפטר. אחריותו של ערב שנפטר לפני שהערבות חולטה בטלה, וההפקדה מוחזרת לעיזבון.
• השהיית שחרור. כשהתביעה מודיעה שהיא מתכוונת לערור על החלטת שחרור, בית המשפט רשאי להשהות את השחרור לזמן קצר, עד שהערר יידון.

המידע במילון הוא הסבר כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.