שימוע

שימוע בהליך הפלילי מתקיים אחרי שהחקירה הסתיימה ולפני ההחלטה אם להעמיד לדין. בדרך כלל הוא נעשה בכתב: עורך הדין מגיש לתביעה מכתב מנומק, ולעיתים מתקיימת גם פגישה. בשימוע אפשר לטעון שהראיות אינן מספיקות, להצביע על גרסה או ראיות שלא נבדקו, להציג נסיבות אישיות שמצדיקות סגירה, או להציע חלופה כמו הסדר מותנה.

השימוע אינו משפט, ואין בו עדים. הוא נועד לשכנע את הגורם המחליט. זכות השימוע קיימת גם בהליכים מנהליים, למשל לפני השעיה מעבודה או פיטורים, ושם היא נשענת על כללי המשפט המנהלי.

מה חשוב לדעת

• טיוטת כתב אישום. קשה מאוד לנהל שימוע אפקטיבי בלי לדעת על מה בדיוק התביעה מתכוונת להאשים. לכן נכון לבקש תמיד את טיוטת כתב האישום ואת החומר הרלוונטי, ולעמוד על כך. אין זכות מוקנית לקבל את הטיוטה, אבל לא פעם היא נמסרת.
• חומר שהושחר. כשחומר שנמסר לקראת השימוע צונזר במידה רבה, צריך לבדוק אם השימוע אפקטיבי בכלל, ולדרוש עוד חומר.
• מה כן ומה לא. לא תמיד נכון לחשוף בשימוע את כל קו ההגנה. מה שנכתב בשימוע עשוי לשמש בהמשך. צריך לשקול היטב מה לטעון.
• שימוע מצליח הוא החיסכון הגדול ביותר. תיק שנסגר בשלב הזה חוסך שנים של הליך, הוצאות ופגיעה.

המידע במילון הוא הסבר כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.