זיוף

זיוף הוא יצירת מסמך שמתחזה למה שאינו: חתימה של אדם אחר, אישור שלא ניתן, חותמת מזויפת או שינוי של מסמך אמיתי. העבירה מגינה על האמון הציבורי במסמכים, כי בלי אמון כזה אי אפשר לנהל מסחר, בנקאות או הליכים מול רשויות. החוק מבחין בין זיוף מסמך רגיל לזיוף בנסיבות מחמירות, ובין הזיוף עצמו לבין שימוש במסמך מזויף, שהיא עבירה נפרדת. יש גם עבירות מיוחדות, כמו זיוף שטרי כסף.

מה חשוב לדעת

• כתב האישום חייב לפרט את הפעולה המזייפת. הרשעה בזיוף דורשת עובדות שמבססות כל אחד מיסודות העבירה: מה בדיוק נעשה, באיזה מסמך, ובאיזו כוונה. כשהעובדות בכתב האישום אינן מבהירות את הפעולות האלה, ההרשעה אינה יכולה לעמוד.
• "לא נגרם נזק" אינו הגנה. טענה שלא נגרם נזק לאיש לא מבטלת את העבירה, כי היא מתגבשת גם בלי נזק. עם זאת, היקף הנזק והפגיעה הם שיקול מרכזי בעונש.
• התיישנות. כשהזיוף התיישן, אבל נעשה בו שימוש מאוחר יותר, ההתיישנות של השימוש נבחנת בנפרד. צריך לבדוק כל מעשה לגופו.

המידע במילון הוא הסבר כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.