הפעלת מאסר מותנה
מי שנגזר עליו מאסר על תנאי אינו נכנס לכלא, בתנאי שלא יעבור עבירה מסוג מסוים בתקופה מסוימת, למשל שלוש שנים. אם הוא עבר עבירה כזו בתקופת התנאי והורשע בה, בית המשפט שמרשיע אותו בתיק החדש צריך להחליט מה לעשות במאסר המותנה. הכלל הוא שהמאסר מופעל, ובדרך כלל הוא מצטבר לעונש בתיק החדש. בית המשפט רשאי להורות שירוצה בחופף, כולו או חלקו, מטעמים שיפרט. ראו עונשים חופפים ומצטברים.
החוק מאפשר חריג: אם בית המשפט לא גוזר על הנאשם מאסר בתיק החדש, והוא משתכנע שבנסיבות העניין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר המותנה, הוא רשאי במקום זאת להאריך את תקופת התנאי, או לחדש אותה, לתקופה של עד שנתיים, מטעמים שיירשמו. את החריג אפשר להפעיל רק בהרשעה הראשונה של הנאשם בעבירה נוספת בתקופת התנאי.
מה חשוב לדעת
- לבדוק את התנאי בדיוק. לא כל עבירה מפעילה את התנאי. צריך לבדוק אם העבירה החדשה היא מהסוג שנקבע, למשל "עבירת אלימות מסוג פשע", ואם היא בוצעה בתוך התקופה. ספק בפרשנות פועל לטובת הנאשם.
- שיקום הוא המפתח להארכה. הליך שיקומי מוצלח הוא אחד השיקולים המרכזיים להאריך את התנאי במקום להפעיל אותו. לכן חשוב להגיע לטיעונים לעונש עם תסקיר חיובי.
- אי-הרשעה מונעת הפעלה. בלי הרשעה בתיק החדש אין הפעלה. זו עוד סיבה לשקול טענה לאי-הרשעה.
- לכלול בהסדר הטיעון. בהסדר טיעון צריך לכלול במפורש את גורל המאסר המותנה. הסדר ששותק בעניין זה מותיר לתביעה פתח לבקש הפעלה מצטברת.
מהתיקים שלנו
ראו לדוגמה מקרה שבו מאסר מותנה עמד להיות מופעל נגד נאשם שהורשע בייבוא סם. משרדנו הביא לכך שהמאסר המותנה יופעל בחופף, והנאשם הסתפק בימי מעצרו. לכתבה המלאה ›
צריכים ייעוץ בהליך פלילי?
לייעוץ עם עו"ד מור עטיה, צרו קשר בטלפון או בוואטסאפ.
המידע במילון הוא הסבר כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.