ראיות לעונש
אחרי הכרעת דין מרשיעה מתחיל שלב העונש. לפני הטיעונים לעונש, כל צד רשאי להביא ראיות שנוגעות לעונש בלבד. מטעם ההגנה אלה בדרך כלל עדי אופי, מעסיקים, בני משפחה, מסמכים רפואיים, אישורים על טיפול, תעודות ומכתבי המלצה. מטעם התביעה אלה לרוב רישום פלילי קודם, הצהרת נפגע עבירה ולעיתים עדות של המתלונן על הנזק שנגרם לו.
לצד הראיות האלה, בית המשפט נשען על תסקיר של שירות המבחן ועל חוות דעת של הממונה על עבודות שירות, כשזו רלוונטית. ראיות לעונש הופכות טענות כלליות על נסיבות קשות לעובדות מוכחות, שבית המשפט יכול להסתמך עליהן בגזר דין.
מה חשוב לדעת
- טענה בלי ראיה כמעט אינה שווה דבר. אם רוצים לטעון שהנאשם סובל ממחלה, שמשפחתו תלויה בו או שהוא מטפל בהוריו, צריך להביא מסמכים או עדים. בית המשפט אינו מסתפק בדברי הסנגור.
- נסיבות האירוע צריך להוכיח. כשההגנה טוענת לנסיבה שקשורה לאירוע עצמו, למשל התגרות של המתלונן, ואין לה זכר בכתב האישום, צריך להביא עליה ראיות. בלי זה בית המשפט ידחה אותה.
- גם על התביעה חל נטל. נסיבה לחומרה שלא נכללה בכתב אישום, התביעה צריכה ככלל להוכיח ברמה גבוהה, מעבר לספק סביר. נאשם שמבקש להוכיח נסיבה לקולה צריך, ככלל, להוכיח אותה ברמה נמוכה יותר.
- לבחור עדים בקפידה. עד אופי אחד אמין, שמכיר את הנאשם היטב, משכנע יותר מעשרה מכתבים כלליים. עדות שנשמעת לא אמינה עלולה להזיק.
מהתיקים שלנו
ראו לדוגמה מקרה שבו בית משפט השלום החמיר בעונש בשל כך שמתלוננת עברה דירה – בלי שהדבר הוכח. בערעור שהגיש משרדנו נקבע שאין להחמיר על סמך נסיבה שלא הוכחה, והעונש הופחת. לכתבה המלאה ›
צריכים ייעוץ בהליך פלילי?
לייעוץ עם עו"ד מור עטיה, צרו קשר בטלפון או בוואטסאפ.
המידע במילון הוא הסבר כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.