התגרות
כשאדם תוקף אחר "סתם", בלי שום רקע, בתי המשפט רואים בכך חומרה יתרה: יש בזה אלימות סתמית ומסוכנות גבוהה. מנגד, כשהנפגע עצמו גרר את האירוע, למשל איים, העליב, תקף ראשון או עורר מהומה, התמונה שונה. ההתגרות אינה מצדיקה את התגובה, אבל היא מסבירה אותה ומפחיתה מחומרתה המוסרית. לכן בדרך כלל היא נשקלת לקולה, כשבית המשפט קובע את מתחם ענישה.
התגרות קשורה לעיתים גם לטענת הגנה עצמית. כשההגנה העצמית אינה מתקיימת במלואה, למשל כי התגובה הייתה חריפה מדי, עדיין אפשר לטעון ל"קרבה לסייג", והיא נשקלת לקולה. בעבירות המתה, מצב של קנטור חמור עשוי להשפיע גם על סיווג העבירה עצמה.
מה חשוב לדעת
- צריך להוכיח אותה. אם ההתגרות לא מופיעה בעובדות כתב אישום המתוקן, בית המשפט לא יניח שהיא הייתה. כשמגיעים להסדר טיעון, כדאי לדאוג שהרקע ייכלל בעובדות. אחרת אפשר להוכיח אותו בראיות לעונש.
- "היעדר התגרות" הוא טיעון של התביעה. כשאין שום רקע לאירוע, התביעה תדגיש זאת כנסיבה מחמירה. לכן חשוב להציג את הרקע המלא כבר בחקירה.
- ההתגרות צריכה להיות קשורה לתגובה. פער גדול בזמן, או תגובה שאינה פרופורציונלית לחלוטין, מחלישים את הטענה.
- התגרות מילולית שונה מאלימות. עלבון או קללה יקבלו משקל נמוך יותר מתקיפה פיזית או מאיום ממשי.
מהתיקים שלנו
ראו לדוגמה מקרה שבו גבר שלף סכין מתקפלת רק לאחר שספג אגרוף באף. משרדנו טען להתגרות המתלונן, ובית המשפט סטה מהמתחם "משיקולי צדק" והטיל של"צ במקום מאסר. לכתבה בפוסטה ›
צריכים ייעוץ בהליך פלילי?
לייעוץ עם עו"ד מור עטיה, צרו קשר בטלפון או בוואטסאפ.
המידע במילון הוא הסבר כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.