סגירת תיק
בקצרה: ההחלטה שלא להעמיד לדין ולסגור את תיק החקירה. היא מתקבלת תמיד ב"עילה" שמסבירה למה.
בסוף החקירה, אם התביעה, או המשטרה בתיקים מסוימים, מחליטה שלא להגיש כתב אישום, התיק נסגר. ההחלטה נרשמת עם עילת סגירה. העילות העיקריות הן:
- חוסר אשמה: החשוד לא ביצע את העבירה, או שלא בוצעה עבירה בכלל.
- חוסר ראיות: אין די ראיות כדי להעמיד לדין.
- היעדר עניין לציבור: יש ראיות, אבל נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין.
- עבריין לא נודע: לא ידוע מי ביצע את העבירה.
העילה חשובה מאוד. היא קובעת אם יישאר רישום משטרתי, ואיך הוא ייראה בעיני גורמים שרשאים לעיין בו, כמו מעסיקים בגופים מסוימים, משרד הפנים או רשויות הנשק.
מה חשוב לדעת
- אפשר לבקש לשנות עילה. מי שתיקו נסגר בעילה של חוסר ראיות או היעדר עניין לציבור יכול לבקש לשנות את עילת הסגירה ל"חוסר אשמה", כשהראיות מצדיקות זאת. זו בקשה מנומקת, שמוגשת לגורם שסגר את התיק. אם היא נדחית, אפשר לפנות לגורם בכיר יותר ובסוף אף לבית המשפט.
- הזכות לדעת למה. החשוד וסנגורו זכאים לדעת את נימוקי הסגירה, בין היתר כדי לבחון אם נעשתה אפליה ביחס למעורבים אחרים.
- הסגירה אינה תמיד סופית. גם תיק שנסגר יכול להיפתח מחדש אם מתגלות ראיות חדשות, וגם סגירה בעילת חוסר אשמה אינה מבערת את התיק.
- מתלונן יכול לערור. מתלונן שתיקו נסגר רשאי להגיש ערר על הסגירה.
מהתיקים שלנו
ראו לדוגמה מקרה שבו צעיר נחקר בחשד לתקיפה הגורמת חבלה לאחר עימות עם קשיש בגינה ציבורית. בסיום החקירה הודיעה המשטרה על ההחלטה שלא להעמידו לדין ועל סגירת התיק. לכתבה בישראל היום ›
צריכים ייעוץ בהליך פלילי?
לייעוץ עם עו"ד מור עטיה, צרו קשר בטלפון או בוואטסאפ.
המידע במילון הוא הסבר כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.