שיהוי בהגשת כתב אישום

לפעמים חולפות שנים בין ביצוע העבירה, או סוף החקירה, לבין הגשת כתב אישום. כל אותו זמן החשוד חי בחוסר ודאות, לעיתים בתנאים מגבילים, והאפשרות שלו להתגונן נפגעת: עדים שוכחים, ראיות אובדות. כשהעיכוב נובע מהתנהלות של הרשויות ולא מקשיים אמיתיים בחקירה, אפשר לטעון שהגשת כתב האישום פוגעת בתחושת הצדק.

הטענה נטענת בדרך כלל במסגרת הגנה מן הצדק, כחלק מהטענות מקדמיות. היא יכולה להתקבל גם כשאין כוונה רעה מאחורי העיכוב, אלא רשלנות של הרשות. ככלל, בתי המשפט בוחנים אם הזמן שחלף משמעותי, אם השיהוי פגע פגיעה ממשית בנאשם, בהגנתו או בחייו, ואם יש לו הסבר סביר.

מה חשוב לדעת

• ביטול כתב אישום הוא נדיר. ברוב המקרים השיהוי לא יוביל לביטול כתב אישום, אלא יישקל לקולה בעונש. גם זה הישג ממשי, ולעיתים הוא מוביל לאי-הרשעה או לעונש בלי מאסר.
• להראות פגיעה מוחשית. צריך להצביע מה השתנה: עד שאי אפשר לאתר, מסמך שאבד, תקופה ארוכה בתנאים מגבילים, פגיעה בעבודה ובמשפחה.
• מה עשה החשוד בינתיים. אורח חיים תקין לאורך שנות השיהוי מחזק את הטענה, ומשתלב בטענה של חלוף הזמן.
• שיהוי אינו התיישנות. התיישנות היא מחסום מוחלט שקבוע בחוק. שיהוי הוא טענה שנבחנת לפי הנסיבות, גם כשתקופת ההתיישנות טרם חלפה.

המידע במילון הוא הסבר כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.